מדריך לקידום מטרות עירוניות לשלב הבא 

היקף האתגרים הגדול בעידן הנוכחי גורם למנהיגים בכל רמות הממשל לקדם יוזמות נרחבות להתמודדות עם אתגרים אלו. הדבר מתבטא, במידה הולכת וגוברת, בפיתוח גישות שאפתניות, קונקרטיות וחוצות-מגזרים כדי לפתור בעיות גדולות. 

את הרעיון של "חדשנות מוכוונת-מטרה" מקדמת כבר זמן מה פרופ' מריאנה מצוקטטו, המנהלת המייסדת של המכון לחדשנות ומטרה ציבורית באוניברסיטת קולג' לונדון (UCL). מצוקטטו שיתפה פעולה עם בלומברג פילנתרופיות כדי להציג ולהטמיע את הגישה הזאת בערים ברחבי העולם. כעת, בדוח שפורסם לאחרונה וקורא לממשלה החדשה בבריטניה להציב יעדים לנוכח שורה של סוגיות, מתווה מצוקטטו מפת דרכים חדשה ומוחשית למדיניות ציבורית, כולל השלטון המקומי, לשם העמקת הניסיונות הללו. 

"בזכות פעילותה של מריאנה, העניין במגזר ציבורי מוכוון-מטרות עלה באופן דרמטי ברחבי העולם", אומר ג'יימס אנדרסון מבלומברג פילנתרופיות. "הדוח שלה מעניק לפקידי העירייה הבנה טובה יותר של המיומנויות ודרכי העבודה הנדרשות לביצוע משימות והטמעתן לשם קידום הקהילות." להלן כמה יכולות חדשות, פרקטיות ומורחבות, שמצוקטטו, שפירסמה דוח תחת הכותרת "מטרה קריטית: אומנות המדינאות למאה ה-21", סבורה שעובדי המגזר הציבורי בכל הרמות יכולים להשתמש בהן כדי לקדם מטרות. 

פריסה מחדש של מסגרות ואחריות לשם קידום תוכניות ארוכות טווח

מטרות מבוססות על יעדים שאפתניים המתווים כיוון ליוזמות ארוכות טווח. כדי להטמיע את הרעיון הזה, ערים יכולות לאמץ מנגנוני אחריות ומימון חדשים המותאמים לטווח הזמן של המטרות החשובות להן. 

מצוקטטו מציעה לזנוח את ההתמקדות המסורתית בתועלות קצרות טווח ובמדדי ביצוע מהירים. היא טוענת שעיריות יכולות להפיק תועלת רבה דווקא אם ייתנו מקום לניסוי ולמידה מפרויקטים ארוכי-טווח וינסו להבין מדוע יוזמות מסוימות מצליחות או נכשלות. במילים אחרות, מצוקטטו מציעה לא לגנוז רעיונות ברגע שהם נתקלים במכשולים אלא להיאזר באורך רוח. 

כדי להבטיח את המשכיות היוזמות לאורך מספר כהונות של ראשי ערים שונים, מומלץ לערים לשקול מסגרות תקציב חדשות המכסות תקופות ממושכות יותר. כך נבחרים חדשים לא יעצרו תוכניות שכבר נמצאות בעיצומן. 

במובנים מסוימים, מצוקטטו קוראת כאן לגלות יכולת לגלות סבלנות בשירות הניסוי המוצלח. בתרחיש האידיאלי, ערים יכולות ליצור את מה שמצוקטטו מכנה "גלישה", כלומר רווחים בלתי צפויים החורגים מהכוונה המקורית. 

לדוגמה, בעיר מנצ'סטר באנגליה, מנהיגים מקומיים החלו לקדם יוזמה הכוללת שדרוג סביבתי של מאות אלפי בתים ואלפי מבנים ציבוריים. אולם במקום להציב יעד ספציפי ולקבוע מהו מספר היחידות שישודרג, הצוות של מצוקטטו עודד את העירייה להדגיש דווקא את הפן הכללי של השדרוג. הדבר מותיר מרחב לניסיונות ולשינויים מערכתיים תוך כדי התהליך, ומגביר את האפשרות שיהיו אפקטים מכפילים בכל רחבי העיר אם עסקים מקומיים ותושבים פרטיים יתגייסו גם הם להשלמת המשימה.

לנצח על התזמורת – הנעת פעילות עירונית מקיפה 

במקביל לצורך במדדי אחריות חדשים, היוזמות האלה גם מבקשות להתנתק מהגישה ההיררכית שמאפיינת לעיתים מיזמים ציבוריים גדולים, כולל אלה של השלטון המקומי. במקום זאת, מצוקטטו רואה את תפקיד הרשות כמו זה של מנצח עדין היוצר מרחב משותף לנגנים שונים המבקשים להתאחד תחת מטרה אחת. לא מדובר בהכתבת צורת המימוש של כל מרכיב ומרכיב ביוזמה, אלא יותר בהצבת אבני דרך המסייעות לשותפים מקומיים לתרום לפרויקט באופן משמעותי.

לדוגמה, בוולנסיה שבספרד הכריזה העירייה על יוזמה שמטרתה להגיע לאפס פליטת גזי חממה עד שנת 2030, ובמסגרת זאת היא משתפת פעולה עם מגוון ארגונים מקומיים, מחברות פרטיות ועד האקדמיה. במנצ'סטר, העירייה משתמשת ב"קבוצות אתגר", שהן למעשה שותפויות בין-מגזריות המתמקדות במאמצים מסוימים – כמו בניינים דלי פחמן – כדי לעודד ארגונים שונים לסייע בקידום החזון של אנרגיה נקייה לעיר. 

פיתוח יכולת סיפור סיפורים ליצירת תמיכה ציבורית מתמשכת 

היכולת לספר סיפורים מקבלת ערך מוסף כשמדובר ביוזמוהיכולת לספר סיפורים מקבלת ערך מוסף כשמדובר ביוזמות שתלויות בתמיכה ציבורית לטווח ארוך. מצוקטטו מציעה לערים מספר צעדים מעשיים כדי לסייע בכך. 

הדבר מתחיל ב"מאמץ מתמיד לחבר בין המאקרו למיקרו, ולהבהיר כיצד שינויים קטנים מצטברים לכדי שינוי גדול", היא כותבת. היא גם מעודדת מנהיגים ומנהיגות לתעדף פרויקטים שהם "קטליזטורים" או "מדגימי מערכת". כלומר אבות-טיפוס בקנה מידה קטן שיכולים לשמש כאבני דרך לאורך התהליך כדי להפוך את היעדים השאפתניים למוחשיים עבור תושבי העיר, וכך לבנות התלהבות ולשמר אותה. 

ברובע קמדן בלונדון, העבודה המשותפת מתבססת על התוכנית "אנחנו עושים קמדן", שותפות בין מועצת הרובע, תושבים, עמותות מקומיות ועסקים. הרעיון הוא לממן מגוון פעילויות כגון מועדון ארוחות ערב לנוער עם מוגבלויות ותוכנית חונכות ליוצרים צעירים, במטרה לחבר בין תושבים שונים בעלי עניין ולעזור להם להבין את השלבים המרכזיים בדרך להשגת היעדים. מאמצים אלה יכולים להיות "מתאבנים" ליוזמה הגדולה, וכך אפשר להעלות את הנושא למודעות ציבורית רחבה יותר באמצעות התקשורת או באמצעות תיעוד כמו בבלוג "אנחנו עושים קמדן – הבלוג". 

התאמת תהליכי השקעה ורכש לחשיבה מוכוונת-משימה

ליוזמות מוצלחות נדרשות השקעות מדויקות ליעדים המרכזיים. הזדמנות טובה עבור ערים לעשות זאת טמונה בתהליכי הרכש. 

ערים כבר החלו להשתמש ברכש כפונקציה אסטרטגית, אך ביוזמות כמו אלו שאנחנו מדברים עליהן אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה. למשל, עירייה יכולה להשתמש בחוזים ארוכי-טווח לשם יצירת ביקוש למוצרי אנרגיה נקייה כחלק ממאמץ לעצב מחדש את שוק התשתיות המקומי שלה, וכך לקדם תוכנית של קיימות. במקביל, בדומה למאמץ השדרוג במנצ'סטר, רכש מונחה-משימה יכול להדגיש תוצאות או השפעות ולא להתמקד אך ורק בדרישות. 

החיבור לשותפויות ולמוסדות חדשים יכול להיות גם הוא חלק מהמשוואה. מצוקטטו מביאה את קרן העושר הקהילתי של קמדן כדוגמה. הקרן, שאושרה בשנה שעברה, תספק הלוואות והשקעות לעסקים מקומיים שפעילותם תואמת ליעדים של העיר, תוך שילוב התושבים בהחלטה אילו גופים יקבלו את המענקים. 

כל הגישות הללו הן חלק ממימוש ההבטחה הכוללת של משימות: איחוד החברה לתמיכה בפעולה שאפתנית מול אתגרים גדולים. 

כפי שמצוקטטו כותבת, "משימות מדמיינות מחדש את אומנות המדינאות כמרושתת, ממוקדת-ביצוע, חדשנית ושיתופית, ומכינות את המערכת הציבורית למודל ממשל צנוע יותר, המנצח על כל רובדי השלטון המקומי והכללי, תוך יצירת תחושה קולקטיבית של התחדשות לאומית בכל רחבי החברה.