גישות עירוניות חדשניות לטיפול בחסרי בית

תופעת ההומלסים מגיעה לשיאים חדשים ומטרידים הן בארצות הברית והן ברחבי העולם, וראשי ערים מחפשים פתרונות חדשים לנושא. הגישות המסורתיות לטיפול במשבר נבנו לרוב סביב שותפויות בין מחלקת הרווחה העירונית, עמותת וארגונים ללא מטרות רווח, וכעת מנסות מספר ערים לבחון אסטרטגיות חדשות שבמרכזן שיתוף פעולה קהילתי רחב יותר לצד מנהיגות אמיצה.

מה זה אומר בתכל'ס? קמפיינים חדשים המיועדים להציג פתרונות ברמה העירונית, שימוש בצוותים חוצי-מגזרים כדי לרדת לעומק התופעה ולחקור את שורשיה, ופרסום פומבי של היעדים שהוגדרו כדי להראות את ציר ההתקדמות ולהגביר את התמיכה הקהילתית. אין ספק שכמה מהגישות החדשות לנושא החשוב הזה יכולות לשמש דוגמה והשראה למנהיגי ערים בכל מקום בעולם.

שיתוף פעולה עם שחקני חיזוק 

הנושא של חסרי בית כבר נמצא מן הסתם במקום גבוה בסדר העדיפויות של רשויות מקומיות, שלעיתים קרובות משתפות פעולה עם עמותות וארגונים קהילתיים כדי לטפל בנושא. עם זאת, מה שפחות נפוץ הוא מאמצים יזומים של העירייה במטרה לאחד מנעד רחב של גופים מקומיים וחיצוניים שעוסקים ברווחה כדי להתמודד עם האתגר הזה באופן קולקטיבי.

ניסיון כזה קורה עכשיו בלונדון. בעקבות תקדימים שנעשו בערים אחרות בבריטניה, כמו מנצ'סטר, הכריזה לונדון בדצמבר האחרון על אמנה שתנסה להתמודד עם מה שהעירייה מכנה "שינה קשה", כלומר חסרי בית וחסרי מחסה. האמנה נכתבה בשיתוף של יותר מ-100 עסקים, ארגוני צדקה, קבוצות דתיות וקבוצות קהילתיות, וקוראת לכל אחד מהחותמים לקחת חלק כלשהו במענה לחסרי בית, החל מדיווח על אנשים שזקוקים לסיוע ועד לתרומה ממוקדת יותר כדי לסייע בפתרונות.

ואולי הדבר הכי חשוב עבור ערים שמתמודדות עם האתגר, שנראה לפעמים בלתי פתיר, הוא שהאמנה מייצגת מהלך לביסוס חזון משותף, כלל עירוני, למה שצריך לשנות. בנוסף, על בסיס המודעוּת הגוברת לצורך בשיתוף פעולה בהתמודדות עם תופעת ההומלסים, היא גם מציעה מנגנונים לשילוב שחקנים חדשים ביצירת פתרונות.

"סייענו בהרכבת מבנה ארגוני שמשותף לרשויות מקומיות, פילנתרופים, מגזר ציבורי ובעלי עניין שונים", אומר טמירו מאמו, שעוסק בנושא חסרי בית יחד עם עיריית לונדון וערים אחרות ברחבי העולם במסגרת Bloomberg Associates. "אין ספק שזה צריך להיות חלק מכל תוכנית: קודם הצלבנו מידע ושיתפנו נתונים ומידע שאספנו מכל רחבי העיר, ועכשיו יש להם גישה לונדונית ייחודית למתן מענה לחסרי בית".

מאמו מכיר בכך שאף קמפיין לא יכול לבדו לשים קץ לתופעה של חסרי בית, אך מדגיש את החשיבות שבשיתוף כמה שיותר אנשים כחלק מגישה עירונית מקיפה.

"יכולות להיות לך הרבה תוכניות, אבל אם הן לא מתלכדות לכדי גישה אחת קוהרנטית וישימה לגבי תופעת חסרי הבית, אז אתה נשאר עם תוכניות אבל לא בהכרח עם פתרונות", הוא מסביר.

העיר טופיקה בקנזס מציגה גישה אחרת לנושא על ידי העמקה בפרטים יחד עם הקהילה. לאחרונה קיימה העירייה סיעור מוחות בהשתתפות הומלסים לשעבר וקשת רחבה של תושבים, ובמסגרת התהליך הזה היה ניסיון לעצב תהליך משותף שלרוב אינו מיושם לגבי חסרי בית בארצות הברית.

לדברי גורמים בעירייה, הוחלט על מגוון פתרונות, הכוללים דגם של שירותי סעד בסיסיים, תמיכה מחודשת בבריאות הנפש, ואסטרטגיות לזיהוי ואיתור תלמידים שנמצאים בסיכון להיות חסרי בית. כל הפתרונות האלה יצטרכו להיבדק קודם על ידי מועצת העיר, אבל בכל מקרה הם מייצגים את הניסיון להפוך אזרחים מודאגים שמגישים תלונות לשכנים מעורבים שעוזרים לקדם פתרונות שמיטיבים עם העיר.

"בשורה התחתונה, המטרה היא לקבל פורטפוליו של רעיונות שהקהילה מפעילה", אומרת אירמה ל. פאודואה, מתאמת דיור בעיריית טופקה. "זה לא מגיע רק מצורך של השלטון המקומי או של ארגוני רווחה, אלא מטעם הקהילה כולה, כי בסופו של יום כולנו מושפעים מהנושא הזה".

בניית צוותים חוצי מגזרים כדי להתמודד עם בעיות סבוכות

חלק מהתהליך של הרחבת מעגל התושבים והמוסדות המשתתפים בניסיון לתת מענה לתופעת מחוסרי דיור, הוא לרדת לשורש הנושא באמצעות חיבור בין מקבלי החלטות מקומיים ואזוריים.

העיר אלכסנדריה, הסמוכה לוושינגטון, קיבלה לאחרונה מבלומברג פילנתרופיות את תעודת What Works Cities בגין מצוינות בניהול נתונים. מה שהחל כיוזמה (אחת מיני רבות) בתקופת הקורונה למניעת פינוי אנשים מבתיהם, הפך לפעולה דינמית במאבק בתופעת ההומלסים.

כוח המשימה למניעת פינוי אנשים מבתיהם באלכסנדריה כולל את כל הגורמים הבאים: מי שמחליט על מקרי פינוי פרטניים (בתי המשפט), מי שמפנה בפועל (רשויות האכיפה), ומי שתומך בתושבים (שירותי סעד ורווחה). בשעה שהוא אינו עוסק באנשים שהם כבר מחוסרי דיור, צוות המשימה מתאם את עבודתו עם פקידים מקומיים האחראים על שירותים למחוסרי דיור - והצליח למצוא שותפים גם מחוץ למעגל המיידי, כמו רשויות החוק.

"נציג המשטרה באמת התלהב מהרעיון, ואמר 'אני הולך להיות בשולחן הזה, וככל האפשר אנחנו לא נבצע פינויים מבתים'", אמרה קייט גרווי, מנהלת המחלקה לשירותי קהילה ושירותי אנוש באלכסנדריה.

בלונדון, נציגי העירייה מבקשים מכולם, החל ממערכת הבריאות הלאומית ועד לבעלי הבתים, להיות חלק מהפתרון ולעזור לתקוף את הבעיה מכל זווית. "הרבה עמותות שלא עוסקות בהכרח במחוסרי דיור יכולות גם הן לתרום בנושא", אומר מאמו.

הגדרת יעדים ברי השגה כדי להפגין התקדמות ולהגביר את התמיכה בקהילה

לכמה מהגישות המתקדמות ביותר לטיפול בחסרי בית יש מאפיין משותף: מנהיגי הערים מציבים יעדים שיכולים לשמש כאבני דרך בהתמודדות עם הבעיה הגדולה יותר ודבר זה מאפשר לערים להציג תהליך של התקדמות ולבנות בסיס של תמיכה ושותפים חדשים לאורך הדרך. גישה זו גם  מאפשרת לתושבים כמו גם לשותפים נוספים מהמגזר הפרטי והפילנתרופי בעיר, להבין כיצד הם יכולים לתרום לנושא בצורה הטובה ביותר.

בלונדון, המיקוד הוא בהפסקת תופעת "השינה הקשה" - תת-קבוצה גדולה של חסרי בית שישנים במקומות פומביים. בניוארק יש התחייבות לשים קץ לתופעה הזאת בתוך שלוש שנים. ערים אחרות עשויות להעמיד בראש סדר העדיפויות טיפול במחוסרי בית שהם חיילים משוחררים או משפחות. היזמת החברתית רוזאן האגרטי מקדמת מטרה של "functional zero", כלומר הפיכת מחוסרי דיור לתופעה קצרה ונדירה. אחת הדרכים לעשות זאת היא להגדיר מחויבות מתמשכת עם לוחות זמנים קונקרטיים.

"אתה רוצה להראות לאנשים שאפשר להתקדם", אומר מאמו. כמובן שזה יכול ליצור לחץ על ערים, כולל מממנים מהמגזר הפרטי, אבל אם גישה של אמנה משותפת כמו זו שבלונדון מעוררת ציפיות, היא גם מזמנת סוג של תמיכה מכל האוכלוסייה המקומית ומאפשרת שינוי עמוק יותר.

"נכון שיש סיכון בלהכניס את עצמך לסיטואציה כזאת, אבל יש צורך במנהיגות מהסוג הזה", אומר מאמו. "ככה אנשים רואים מאמץ ומחויבות ויתמכו בנושא".