כיצד קונפליקט יכול להוסיף ערך לתהליך החדשנות?

 

כשמדברים על שיתופי פעולה במסגרת העירייה, קונפליקטים בין הגורמים השונים הם כמעט בלתי נמנעים. הרי בעצם שיתוף הפעולה אתה מושיב סביב שולחן אחד גופים מגוונים, בעלי רקע שונה ואג'נדה שונה. הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות לנטרל את המתח או להתגבר עליו, אבל האמת היא שהקונפליקט יכול להפוך לרכיב חיוני שדווקא מעשיר את תהליך החדשנות ויכול לסייע בהקצאת משאבים ובהעלאת רעיונות חדשים.

התובנה הזאת עולה ממחקר חדש של טומי לייטיו, לשעבר עובד עיריית הלסינקי וכיום עמית במרכז בלומברג לחדשנות ציבורית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. במחקרו לייטיו בחן שיתופי פעולה שהתמקדו במרחבים ציבוריים בערים שונות בעולם, ובייחוד באמסטרדם, ומצא שהמחלוקת בין הגורמים השונים לא רק בלתי נמנעת אלא אפילו רצויה. יתרה מכך, הוא מצא שניסיון "לפתור" את המחלוקת עלול דווקא למנוע מהעיריות להגיע לתוצאות אפקטיביות יותר.

במגזר הפרטי כבר הבינו מזמן את הפוטנציאל החדשני הגלום בסיעור מוחות בין בעלי אג'נדות שונות, אך במגזר הציבורי החשש מהסיכונים הנלווים גורם לבעלי תפקידים רבים להירתע ממנו. "הסיכונים בשלטון המקומי גבוהים יותר", מסבירה פרנסיסקה רוחאס, המנהלת הזמנית והמנהלת האקדמית של מרכז בלומברג, שפרסם את המחקר. "אבל המחקר החדש הזה מראה שחילוקי דעות דווקא יכולים להוביל לרעיונות ולתוצאות טובות יותר משהיינו חושבים."

הנה מבט מקרוב על האופן שבו מנהיגים מקומיים יכולים לחשוב ולפעול בדרך אחרת, כדי להפוך את חילוקי הדעות לכוח שמקדם שינוי.

להתחיל מהשונה ולא מהמשותף

כל עובד ציבור יודע ששיתופי פעולה עלולים להיות מורכבים, וכל חדשן יודע שריבוי נקודות מבט הוא תנאי הכרחי לפיתוח הפתרונות הטובים ביותר. אבל כאשר מתעוררות מחלוקות משמעותיות במסגרת שותפויות, התובנה המרכזית של לייטיו היא שאין טעם לנסות לטשטש או ליישב את ההבדלים, אלא דווקא לראות בהם הזדמנות לפעולה יצירתית.

"המטרה שלנו היא לא לגשר על השוני", הוא מסביר. "המטרה היא לוודא שהתוצרים יתחזקו בזכות השוני בניסיון, בערכים ובתחזיות שכל שותף מביא מהניסיון שלו."

המהלך הזה מתחיל בפיתוח מודעות בקרב המחלקות והצוותים השונים בעירייה שייתכן שהשותפים שלנו חושבים אחרת מאיתנו לגבי הבעיה שאנחנו מנסים לפתור ואולי אפילו מגדירים אותה אחרת. ייתכן גם שהם מגיעים לשיתוף הפעולה הזה מתוך תחושה של חוסר אמון בעירייה בגלל ניסיונות קודמים לשיתוף פעולה שלא עלו יפה. למעשה, ממחקרו של לייטיו עולה שהשותפים הטובים ביותר – אלה שמוסיפים את מרב המשאבים והרעיונות החדשים – עשויים להיות דווקא אלה שמגלים את החשדנות הרבה ביותר כלפי העירייה. 

כך היה גם באמסטרדם, בירת הולנד, שם תכננה העירייה להקים מתקן עתידני וחדשני באחד המרכזים המסחריים בעיר עבור ספרייה בשם OBA Next. אולם אחרי הבחירות לרשויות המקומיות נכנסו לתפקידם נבחרי ציבור חדשים שהטילו ספק בהנחות היסוד של המיזם – הן לגבי התכנים בספרייה והן לגבי מיקומה. הם ביקשו לתת עדיפות לאזורים שסבלו מהזנחה רבת-שנים, ולכן מיקום הספרייה המתוכננת עבר ממרכז העיר – שם כבר היו לעירייה שותפים מוכרים – לשכונת זאוידאוסט (Zuidoost) המרוחקת, שבה מידת האמון של התושבים (והשותפים הפוטנציאליים) בעירייה הייתה נמוכה מאוד.

"זה אילץ את העירייה לחשוב מחדש על כל אופן גיוס השותפים שלה, במיוחד כשהיה ברור מההתחלה שיהיה צורך לשלב בפרויקט גם גורמים שיהיו ספקניים לגביו", מסביר לייטיו.

להפוך נקודות חיכוך להזדמנויות

במקום לנסות להגיע במהירות להסכמה עם השותפים החדשים שלהם, צוות הקמת הספרייה בחר להכיר במציאות לאשורה, מתוך הבנה שהם יוצאים פה לדרך חדשה עם שותפים שלא רואים איתם עין בעין. הם אימצו תפיסה שההבדלים ביניהם הם לא משהו שצריך "לפתור", אלא זאת דווקא הזדמנות לנסות לגייס משאבים חדשים ולהציע שירותים שלא היו בעבר.

התהליך החל בסדרת מפגשים של צעירים מהשכונה, נציגי עירייה ועמותות מקומיות, כולל עמותה שכונתית שביקרה בעבר בחריפות את מדיניות שיתופי הפעולה של העירייה. המפגשים אפשרו לכל המשתתפים להעלות את ההשגות והביקורות שלהם – הן על מיקום הספרייה המתוכנן והן לגבי תחושת אכזבה מהבטחות שלא קוימו בעבר. המטרה לא הייתה להגיע להסכמות מלאות, אלא להתחשב בנקודות המבט השונות בתוך תהליך הפיתוח של הספרייה. בסופו של דבר הוחלט שהספרייה החדשה תתמקד בצעירים, ובניגוד להעדפה של בכירים בעירייה, בחרו למקם אותה ליד תחנת רכבת תחתית, בחלק מוזנח במיוחד של האזור.

לדברי לייטיו, "מערכת היחסים שנבנתה עם תושבי השכונה סביב העבודה על הספרייה, עוררה גם את השימוש ביוזמות חדשנות מבוססות-מקום, במטרה לחזק את הקשרים עם השכונה ולהעלות את הערך שלה. הצוות השתמש בשיטות חדשנות קלאסיות, כמו ניסוי וטעייה, כדי להתחיל לבנות אמון בקרב תושבי השכונה במקום לשבת שוב ושוב סביב שולחן ישיבות ולדבר על זה.”

לדוגמה, כדי ליצור תנופה סביב פרויקט הספרייה, הצוות השיק את OBA Next Labs – סדרת תוכניות לפיתוח מיומנויות טכנולוגיות בקרב צעירים. הוחלט גם לשתף פעולה עם גופים חדשים שמעולם לא עבדו עם העירייה, כולל עם האקדמיה הדיגיטלית הארמנית שתציע לצעירי השכונה הזדמנויות ללמוד גיימינג ועיצוב אתרים. הדברים האלה לא היו חלק מהתוכנית המקורית לספרייה – אלא תוצאה מוחשית של התפיסה שחילוקי דעות הם הזדמנות להגיע לתוצאות טובות יותר. לאורך כל הדרך נוצרו שותפויות מפתיעות, כולל עם צעירים מהשכונה המודרת שבעבר לא היו מעורבים בכלל בפעילויות עירוניות, וכיום הם תומכים נלהבים בפרויקט ומציגים אותו בפני מועצת העיר.

לייטיו, שהיה בעברו פקיד בעירייה, לא טוען שחילוקי דעות הם נעימים או קלים. "העובדה שאנחנו מבינים שהמתח הזה חשוב ושהוא דרוש לחדשנות לא הופכת אותו למהנה", הוא אומר. אבל כשהעירייה בוחרת להתמודד עם השוני ולא לטשטש אותו, ניתן להגיע לא רק לפתרונות חדשניים, אלא גם לבריתות פוליטיות בלתי צפויות ולמשאבים חדשים שיכולים להניע שינוי ארוך טווח.

"לא כולנו כאן מאותה סיבה, וזה טבעי ולגיטימי", הוא אומר על שיתופי פעולה. "חילוקי דעות הם לעיתים קרובות דבר מתסכל, אבל אם אתה רוצה לבנות אמון ויחסים ארוכי טווח וליצור משהו חדשני באמת – להתחיל מהשונה ולא מהמשותף יכול לשנות את כללי המשחק".