שיתוף נתונים מאפשר לערים לחזות את העתיד בצורה טובה יותר 

 

ערים עם תשתיות נתונים מתקדמות שואפות לא רק לנהל את הביצועים שלהן בצורה טובה יותר, אלא גם לזהות בשלב מוקדם אתגרים שצפויים להגיע ולהיערך אליהם כראוי. ניו יורק הייתה בין החלוצות בתחום הזה כבר ב-2010, כשהחלה להשתמש באופן שיטתי בכלי חיזוי מבוססי נתונים כדי לזהות אתגרים בשלבים הראשוניים שלהם ובהתאם להיערך מבחינת חלוקת המשאבים העירונית. למרות ההצלחה, העיר נתקלה בלא מעט קשיים כשניסתה להרחיב את הגישה הזו לכל הרבעים והשכונות בעיר, בעיקר בגלל חסמים בשיתוף נתונים בין גופים עירוניים שונים.

כיום, יותר ויותר ערים משפרות את היכולות הדיגיטליות שלהן, ובמקביל שמות להן למטרה גם לפרק את החסמים בין המחלקות השונות וליצור שיתוף נתונים רחב ויעיל יותר. הרעיון שמוביל אותן ממשיך את החזון של ניו יורק ושל ערים נוספות: לשלב בין מקורות מידע שונים כדי לזהות ולאתר בעיות עוד לפני שהן הופכות למשבר – ולטפל בהן בצורה ממוקדת ומדויקת.

לפעמים מדובר במניעת פינוי מדירות מגורים ולפעמים בהתאמת סיוע אישי לתלמידים שנמצאים בסיכון להיעדרות מהלימודים – וכך זה נראה בפועל: שתי ערים, שארלוט שבצפון קרוליינה ורסיפה שבברזיל, מדגימות כיצד שיתוף פעולה פנימי הדוק יותר בין גופים עירוניים שונים יכול לשפר הן את קבלת ההחלטות והן את היכולת להגיב עוד לפני שהבעיות צפות.

שיתוף נתונים לזיהוי מוקדם של סימנים למשבר 

כדי לשפר את היכולת לחזות בעיות עוד לפני שהן הופכות למשבר, ערים מתחילות "לחבר את הנקודות" – לזהות קשרים בין סימנים עדינים שמופיעים במחלקות שונות ואינם נראים מייד לעין. בעיר שארלוט שבצפון קרוליינה, המונה כ-900 אלף תושבים, הדבר מתבטא בשיתוף פעולה חדשני בין מחלקת הדיור לתאגיד המים – שיתוף שמאפשר לחזות מצבי פינוי אפשריים ולפעול כדי למנוע אותם.

כמו בערים רבות אחרות, גם בשארלוט כבר נצבר ניסיון במחלקות השונות בעירייה. בתאגיד המים העירוני כבר יודעים שאיחורים בתשלום חשבון המים או ניתוקי מים עשויים להעיד על קושי כלכלי של אותם משקי בית. במקביל, עובדי מחלקת הדיור המנוסים יודעים שבעלי נכסים בעייתיים או הפרות תקנות בנייה מאותתים על סכנה לפינוי דיירים. למרות זאת, אף אחת מהמחלקות לא שיתפה נתונים עם השנייה – אפילו לא כששתיהן רדפו אחרי אותה מטרה: לסייע לתושבים בבתים שלהם. אבל לאחרונה המצב הזה השתנה. מחלקת הדיור תעביר למחלקת המים רשימה מעודכנת של נכסים שנמצאים בסיכון גבוה לפינוי. אם מתגלה שאחד מהנכסים האלה מפגר בתשלום חשבון המים או עומד בפני ניתוק, הוא יסומן כאיום מיידי – מה שיוביל למגוון צעדי התערבות: סיוע כלכלי לבעלי נכסים בקשיים, ובמקרים חמורים יותר – חיבור הדיירים לשירותי מעבר ותמיכה.

לפי סטיבן גולדסמית', ראש התוכנית Data-Smart City Solutions בהרווארד ולשעבר ראש עיריית אינדיאנפוליס וסגן ראש עיריית ניו יורק, מדובר בפריצת דרך אמיתית בשיתוף הפעולה הבין-מחלקתי לצורך ניהול חזוי. "רוב הערים עדיין לא מסוגלות לעשות את מה ששארלוט כבר עושה", הוא אומר. "למרות שגם תאגיד המים וגם מחלקת הדיור שייכים לעירייה, ברוב המקרים פשוט אין ביניהם שיתוף נתונים."

שילוב נתונים לזיהוי מוקדם של בעיות 

בעיר רסיפה שבברזיל, המונה כ-1.5 מיליון תושבים ושוכנת בקצה המזרחי של המדינה, ההתבססות ההולכת וגדלה על נתונים בניהול העירוני לא נועדה רק לשפר את השירות – אלא נובעת מתוך צורך אסטרטגי: לזהות בעיות לפני שהן מתפרצות. ראש העיר, ז’ואאו אנריקה קמפוס, שם את הדגש על חשיבה מקדימה והיערכות ולא רק על תגובה מהירה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הדרך שבה העיר משתמשת בשילוב נתונים ובשיתוף פעולה בין מחלקות כדי לאתר ילדים שעלולים להחמיץ את ההזדמנות להשתלב בגנים ובבתי ספר, ולפעול מולם באופן ממוקד לפני שזה קורה.

"המטרה שלנו היא להיות פרואקטיביים ולצפות את הצרכים של התושבים בכל תחום של שירות ציבורי", אומרת ססיליה קורטז דה קוניה קרוז, סגנית מזכירת החינוך וחברת צוות האסטרטגיה הדיגיטלית של העיר. לדבריה, התחום שבו הגישה הזו מקבל משנה תוקף הוא ההתפתחות בגיל הרך, משום שהוא משפיע לא רק על עתידם של הילדים עצמם אלא גם על רווחת המשפחה כולה והקהילה שסובבת אותם.

המהלך החל כשבכירי העירייה הבינו שגישה מבוססת-נתונים עלולה לשנות את כללי המשחק בנוגע לילדים ונוער בסיכון, ולשפר את ההתמודדות עם שלל אתגרים חברתיים. כצעד ראשון, רסיפה שילבה בין נתונים פדרליים של מערכת הרווחה, נתוני בריאות מקומיים ומידע חינוכי – כולם הוזנו לתוך מערכת עירונית אחת. כך נבנה דשבורד שמאפשר לעקוב אחרי ילדים שלא נרשמו לגנים או לבתי ספר למרות שהם זכאים לכך – בגלל עוני קיצוני, כליאה של אחד ההורים או בגלל סיבות אחרות.

אבל המפתח אינו רק בטכנולוגיה או באיסוף הנתונים אלא בפעולות שנעשות אחר כך. משפחות שמזוהות כבעלות סיכון גבוה מקבלות מענה אישי: עובדי ציבור, לעיתים קרובות כאלה שהמשפחה כבר מכירה ממערכות אחרות, מגיעים לפגוש אותם פנים אל פנים ומלווים אותם בכל שלב בדרך להשתלבות במסגרת חינוכית. זו לא הודעה באימייל או מכתב בדואר אלא גישה אישית וקהילתית המבוססת על אמון.

"החדשנות האמיתית לא נובעת מהעובדה ששילבנו מאגרי מידע", מסבירה קרוז, "אלא מהאופן שבו אנחנו מתרגמים את המידע הזה לפעולה – באמצעות גיוס של עובדים ממגוון תחומים." לדבריה, העיר מצליחה לרתום למשל גם עובדים ממערכת הבריאות – כאלה שממילא מבקרים בבתים של המשפחות לצורך אחר, ולשלב אותם בתהליך ההכוונה לרישום. "אם הם כבר נמצאים שם, למה לא לוודא שהם לא רק מספרים על הרישום אלא ממש עוזרים למלא את הטופס?"

במילים אחרות, רסיפה לא מנסה לפתח פלטפורמות חדשניות או פתרונות טכנולוגיים נוצצים, אלא מנסה למצוא דרכים יצירתיות ופרקטיות ליישם את הידע שכבר יש לה. כל זאת תוך הסתכלות קדימה, ועם כוונה ברורה לשפר את חייהם של התושבים עוד לפני שהבעיות מתחילות. קו מנחה שחוזר על עצמו במיזמים מהסוג הזה הוא המעבר מתגובה ליוזמה. ערים כמו רסיפה לא ממתינות להתפרצות של בעיות חדשות או לתלונות שיגיעו מצד הציבור. הן בוחרות להיערך מראש, לשתף נתונים בין מחלקות שונות בעירייה ולבנות מערך פעולה שמבוסס על זיהוי מוקדם – הכול כדי למנוע מראש את מה שבעבר היה נחשב "בלתי נמנע".

"כאשר עיר יכולה לומר 'מנענו את זה מראש', זה סיפור הרבה יותר חזק מ'טיפלנו בזה אחרי שהתלוננתם'", אומר אלכס ברוולד סימארד, מנהל תחום במרכז בלומברג למצוינות בממשל באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. סימארד מלווה את העיר שארלוט בפרויקט "City Data Alliance" ומדגיש שזהו בדיוק השלב שבו נמדדת מצוינות בשירות הציבורי: "זה הצעד הנוסף שמבדיל בין תגובה שגרתית לבין גישה שמתייחסת לתושבים כלקוחות ונותנת להם שירות יוצא דופן."