כיצד חשיבה על העתיד מסייעת לערים להתקדם?

 

בעידן הנוכחי ערים צריכות להתמודד עם חוסר ודאות בנושאים רבים, החל משינויי האקלים העולמיים והשפעותיהם, וכלה ביציבות של מערכות המזון העירוניות. זאת הסיבה שראשי ערים מנסים למצוא דרך להרחיב את פריזמת ההתבוננות שלהם מעבר לבעיות היומיומיות השוטפות, ולהתכונן לאתגרים ולהזדמנויות הצפויים להם בטווח הארוך, כדי שכשהם יגיעו – העיר תהיה מוכנה לקראתם. 

גישה זו הנקראת "חשיבה צופה פני עתיד", מוזכרת במאמר של ג'יימס אנדרסון מבלומברג פילנתרופיות שפורסם לאחרונה ב-Stanford Social Innovation Review. אנדרסון סבור שהגישה הזאת היא חלק מכמה מיומנויות חדשות לפתרון בעיות שמנהיגים מקומיים יצטרכו לפתח על מנת להתמודד עם האתגרים המתעצמים העומדים בפניהם.

לשם כך מנהיגי ערים רבים יצטרכו לשנות את השיטה שבה הם עובדים, אך השינוי הזה לא מורכב כל כך כפי שהוא אולי עשוי להישמע. פיטר גלנדיי, מנהל תוכניות ומחקר בבית הספר של  International Futures ומחבר הספר "Beyond Strategic Planning: A Foresight Toolkit for Decisions", בהוצאת SOIF ו-California 100, אומר כך: "להתחיל לשאול את השאלות המתבקשות לגבי העתיד לא אמור להיות דבר מסובך, פשוט צריך לחשוב בצורה ביקורתית על מגוון האלטרנטיבות, ולהסתכל בראייה בין-דורית על האתגרים הצפויים".

להלן שלושה שלבים מרכזיים לשימוש ב"חשיבה צופה פני עתיד" בעת יצירת תוכניות אסטרטגיות לטווח ארוך.

הכירו את "חשיבה צופה פני עתיד"

חשיבה צופה פני עתיד היא ניסיון להתבסס על שיטות התכנון המסורתיות כדי ליצור אסטרטגיות שאפתניות לטווח ארוך. יש לה שלושה יתרונות עיקריים: ראשית, היא עוזרת לפתח את החזון העירוני העתידי שאליו שואפים בכירי העירייה. שנית, היא מנהלת סיכונים באמצעות הכנה מראש של כמה תרחישים עתידיים. ושלישית, היא מגבירה את המודעוּת ואת יכולת ההסתגלות לסיטואציות שונות, וכך עוזרת לעיר להיות זמישה יותר (Agile) להתפתחות אירועים.

השאיפה להשגת מטרות אלה היא שגרמה למנהיגי ערים ומחוזות מאזור שיקגו להיפגש במסגרת העמותה לתכנון המטרופולין של שיקגו (CMAP), ולנסות לתכנן את עתיד הערים שלהם בשנת 2050. תוכנית ה-ON TO 2050 שלהם הסתייעה במעורבות רחבת היקף של תושבים כדי ליצור תהליך שאפתני המתמקד בצמיחה כוללת בשיקגו, באנרגיה נקייה באוונסטון, ובהשקעה בתשתית בטוחה וחזקה בניילס.

בכל אחד מהמקרים הללו, מנהיגי הערים הרחיקו ראות אל העתיד יותר ממה שהם עושים בדרך כלל אבל ההבדל לא התבטא רק במסגרת הזמן שהוקדשה לכך, אלא גם בעובדה שהמנהיגים כיוונו גבוה יותר ושילבו אסטרטגיות שונות שיסייעו למנהיגים העירוניים העתידיים ביישום הפרויקטים ושימורם.

חִקרו אזורים של חוסר ודאות בעזרת תושבים ובעלי עניין אחרים

כאשר בכירי העירייה ניצבים בפני אתגר ארוך טווח שהם נחושים להתמודד איתו, "חשיבה צופה פני עתיד" היא שיטה טובה להתמודד עם חוסר הוודאות. התהליך צריך להתחיל בשאילת השאלות הנכונות, והתשובות להן יסייעו להתמקד בפרויקטים שיענו על הצרכים העתידיים בצורה יעילה.

בכל הנוגע לתרגילי חשיבה צופה פני עתיד, המנהיגות העירונית יכולה להפיק מכך תועלת אם היא תקדיש זמן מסוים כדי להבין את המטרה של התרגיל: מדוע נעסוק בעתיד דווקא בנושא הזה? לאחר מכן אפשר להגדיר את שאלות המפתח לגבי עבודת החשיבה והיקפה: למשל, מה בדיוק התרגיל שלנו נועד להשיג? האם הוא נועד לבדוק את עתיד מערכת הרכבת התחתית באופן ספציפי, או שהוא נועד לבדוק את עתיד התחבורה העירונית באופן רחב יותר? לבסוף, התהליך יכול להתרחב ולמשוך את בעלי העניין להגיע לחזון משותף לגבי ההמשך.

גישה זו מסייעת להבטיח שפרויקטים צופים פני עתיד יישארו ממוקדים, יציפו תובנות, ויהיו מבוססים על צרכים פרקטיים לצד דרכים מציאותיות לפעולה. במילים אחרות, גישה זו גם מחברת את חברי הקהילה לחזון קונקרטי, מעוגן ומוחשי לתכנון ארוך טווח.

בצורה כזאת גורמים רשמיים בעיר לובן שבבלגיה החלו לגבש תוכנית בשם "לובן 2030" שמטרתה לאזן את הפחמן הדו-חמצני בעיר ולהפוך אותו לפחמן ניטרלי. ברגע שמנהיגי העיר הכירו בצורך לנקוט פעולה אגרסיבית מול שינוי האקלים, הם החלו לקדם חשיבה צופה פני עתיד החל מ-2013. התהליך כלל את מה שראש עיריית לובן, מוחמד רידואני, תיאר למגזין 'ערי בלומברג' כצורה שאפתנית במיוחד של מעורבות קהילתית. כולם, החל מפקידים מקומיים ואזרחים בודדים, דרך ארגונים לא ממשלתיים ומנהיגים עסקיים, ועד מוסדות אקדמיים, הפשילו שרוולים והחלו לנסות למצוא פתרונות כמו חימום יעיל יותר של מבנים עתיקים.

סוג כזה של מעורבות הוא מרכיב קריטי ברתימה של קהילה לחשיבה צופה פני עתיד, וכתוצאה מכך נולדים רעיונות נועזים יותר ומוצלחים יותר. בעיר לובן הוביל התהליך בסופו של דבר להחלטה לאסור על שימוש במכוניות פרטיות במרכז העיר, וההחלטה התקבלה בלי התנגדות פוליטית משמעותית. ראש העיר ייחס זאת לתהליך העירוני המעמיק של חשיבה צופה פני עתיד. בשנת 2020 הוכתרה העיר לובן כבירת החדשנות של האיחוד האירופי.

בחנו תרחישי סיכון ספציפיים ואת המשאבים העתידיים

אחד ההבדלים המרכזיים בין חשיבה צופה פני עתיד לתכנון אסטרטגי מסורתי הוא פיתוח והערכה של כמה אלטרנטיבות אפשריות. שינוי החשיבה, מתרחיש הגיוני אחד לכמה תרחישים אפשריים, מסייע למנהיגים בערים לייצר פתרונות זריזים יותר לבעיות שצצות. עיקר העבודה כאן הוא בחינת המניעים המרכזיים לשינוי – למשל צמיחת הכלכלה ודפוסים דמוגרפיים משתנים – ולאחר מכן זיהוי חוסר ודאויות קריטיות. בהמשך ערים יכולות לשקול אילו מהלחצים וחוסר הוודאויות הללו חשוב לחקור, וכיצד הם מתקשרים בתרחישים שונים.

כאשר מנהיגים מקומיים בעמותה לתכנון אזורי של שיקגו הכינו את התוכנית שלהם, הם חיפשו "השערת מבחני לחץ לגבי מגמות המאקרו שיעצבו את עתיד האזור, וביקשו מידע לגבי אסטרטגיות וסדרי עדיפויות לטיפול במגמות הללו". הם שאלו שאלות ספציפיות כדי לחקור תרחישים משמעותיים שונים בטווח הזמן הקרוב והרחוק. לדוגמה, מה יקרה אם ההשפעה של שינויי האקלים תתגבר עד 2050? מה יקרה אם יותר אנשים יבחרו לגור דווקא באזורים שמונגשים להליכה? 

בצורה כזאת מנהיגי ערים יכולים להסתכל מעבר למדיניות המסורתית ולמסגרות התקציב הרגילות, ולהבין כיצד אירועים חיצוניים, שייתכן שבכלל אין להם שליטה עליהם, יכולים לזמן אתגרים או הזדמנויות לאורך הדרך.

כאשר מנהיגי ערים ניצבים בפני עתיד לוט בערפל, חשיבה צופה פני עתיד יכולה לעזור להם לזהות תוצאות אפשריות ודרכים פוטנציאליות להגיע לשם. לכן חשיבה צופה פני עתיד היא לא רק דרך לשרוד בתנאים חדשים אלא גם הדרך לשגשג בהם. כפי שמציין גלנדיי, "חשיבה צופה פני עתיד יכולה לפתח את דפוסי החשיבה של מנהיגים ולעזור להם להתחיל לחשוב: אני צריך לעשות את זה, ואני יכול לעשות את זה".

קראו עוד על חשיבה צופה פני עתיד במדריך של SOIF ו-California 100  "מעבר לתכנון אסטרטגי: כלים בחשיבה צופה פני עתיד למקבלי החלטות".