כיצד מנהיגי ערים יכולים לעודד מעורבות של צעירים בנושאי אקלים?

ערים רבות בעולם מנסות להתמודד עם שינויי האקלים בצורה דומה לדרך שבה הן מתמודדות עם אתגרים גלובליים רבים אחרים שעומדים בפניהן. למעשה, יותר מ-1,000 ערים ברחבי העולם כבר התחייבו לצמצם את פליטות הפחמן הדו-חמצני בלפחות 50% בעשור הקרוב. במקביל, 60% מהצעירים בעולם העידו שהם "מודאגים מאוד" משינויי האקלים וכעת צעירים ובני נוער מוצאים את עצמם יותר ויותר בחזית הפעילות האקלימית. באופן טבעי, ראשי ערים רבים ישמחו להשתמש בכוחות הרעננים הללו – נוער מקומי פעיל – כדי לקדם את המאמצים בנושא האקלים בלהט שמאפיין צעירים. בהתאם, הנושא של מעורבות צעירים בנושאי אקלים הוא משותף לערים רבות ברחבי העולם.

מסיבה זו התכנסו בחודש שעבר יותר מ-150 ראשי ערים ב-COP28 בכנס חדשנות שאורגן על ידי בלומברג פילנתרופיות  והתקיים בדובאי. הכנס עסק באסטרטגיות שיסייעו לערים לשלב בצורה מיטבית צעירים ונוער במאמצי האקלים המקומיים – לא רק כקהל מטרה או כמעודדים מהצד, אלא כשותפים אמיתיים, יוצרים ומיישמים של פתרונות חדשים ושאפתניים יותר. הרעיונות שעלו בכנס מתבססים על האנרגיה ועל המוטיבציה של 1.2 מיליארד בני הנוער בעולם,  שיכולים להביא לעבודה מתקדמת יותר בנושא אקלים על ידי יציאה מהתבנית המקובלת של מעורבות קהילתית המוכרת כיום.

פטרישיה האריס, מנכ"לית בלומברג פילנתרופיות, פנתה למנהיגי ערים בכנס החדשנות וניסחה זאת כך: "עם קצת עזרה... מנהיגי ערים נוקטים בפעולות לשיפור בריאות הציבור ולמען מאבק האקלים, תוך כדי שיתוף התושבים כדי להבטיח שהפתרונות הללו יישמרו".

הכפלת היתרונות של מעורבות אזרחית

לפני בניית תוכניות קהילתיות חדשות, מנהיגי ערים יכולים להפיק תועלת מלשאול את עצמם ארבע שאלות בסיסיות, אך חיוניות, סביב מעורבות אזרחית: למה? מה? מי? ואיך?

בתחום האקלים, זה יכול להתחיל בחקירה של לָמה העיר יכולה להפיק תועלת מעיסוק של בני ובנות נוער בנושא. אחת התשובות ההגיוניות היא שאנשים צעירים מתאפיינים בלהט, באנרגיה ובאמונה יוקדת בצדקת הדרך ומוכנים לעבוד ולהשקיע כדי לקדם שינויים. תשובה אחרת היא שהצעירים הללו הם משאב בלתי מנוצל ברובו – מצרך נדיר עבור רוב העיריות והמועצות המקומיות.

"אנשי עירייה, שממילא עסוקים עד מעל לראש, נוטים לעיתים לחשוב שמעורבות אזרחית רק תוסיף פגישות אינסופיות ליומנים שלהם", אומרת קימברלין לירי, בכירה במרכז בלומברג לערים בהרווארד ופרופסור באוניברסיטה, שהנחתה מפגש עם ראשי ערים בכנס בדובאי. "זה נכון שצריכים לתאם וצריכים להיפגש וזה לוקח זמן, אבל מעורבות אזרחית שמתוכננת היטב מאפשרת להשתמש במשאבים יקרי ערך ביעילות רבה יותר".

התשובות על השאלות "מה" ו"מי" יכולות לעזור בהיקף ההתקשרויות האפשריות, לגלות את ההזדמנויות הטובות ביותר עבור צעירים וצעירות לתרום, ולהביא לשיתוף פעולה עם אנשים מאוכלוסיות מגוונות. ההתמודדות עם השאלה "איך" תסייע לראשי ערים לרכוש כלים ושיטות שיכולים להפעיל את הנוער בצורה הטובה ביותר.

הגדירו את הצעירים כשותפים מלאים החל מהשלב הראשון

עם הזמן, מנהיגי ערים צוברים ניסיון וידע בתהליך של תכנון משותף, או בשיתוף תושבים באופן יזום בניהול פרויקטים ובבניית מדיניות עירונית. יש לכך ערך רב מפני שזו הדרך למשוך צעירים לעסוק בנושאי אקלים, אבל הדבר מצריך דיוק ספציפי לקהל היעד.

"לא ריאלי לבקש מאנשים לשנות את ההרגלים האישיים וההתנהגויות שלהם כאשר בסביבתם הקרובה לא עוסקים בכך בכלל", אומרת ג'וליה קינג, עמיתה בתחום המדיניות ב-LSE Cities שעסקה בבניית תוכניות אסטרטגיות עם ראשי ערים בדובאי.

עבודה עם צעירים פירושה לפגוש אותם היכן שהם נמצאים. זה יכול להיות פתיחת פורומים דיגיטליים לדיונים על אקלים באינסטגרם או בטיקטוק, למשל, כדי להזמין ולעודד משוב של בני נוער בנושא. ייתכן שזה יהיה כרוך בשינוי המיינדסט ובשינויים בצורה המסורתית של מעורבות קהילתית. למשל, המרת הפגישות הרגילות בעירייה לאירועים ש"מדברים" יותר את השפה של בני הנוער, כגון האקתונים, שבהם הם יכולים לחלוק את הרעיונות הטובים ביותר שלהם להפחתת שינויי אקלים. במשך הזמן התהליך שיתרקם רק ירוויח מהדגש על יצירת מקום לאוכלוסייה המושפעת ביותר מהבעיה – בני ובנות הנוער – ומההשתתפות שלהם בבניית חזון לפתרונות חדשים.

"בלתי אפשרי להפחית את שחרור גזי הפחמן לבד, בלי עזרה, אתה חייב לגייס לצידך עוד אנשים ונשים למאבק הזה", אומרת קינג.

תנו לצעירים להוביל ותיצרו שיתוף פעולה במתן פתרונות

צעירים וצעירות לא רק מתאימים מאוד להציע פתרונות לבעיות אקלים בזכות נקודת המבט ארוכת הטווח והמוטיבציה שלהם ליישום מדיניות חדשה, אלא גם מתאימים כמו כל קבוצת תושבים אחרת לבצע את השינויים בפועל.

דוגמה יפה לסוג כזה של שיתוף פעולה בנושא אקלים, אם כי בקנה מידה קטן, אפשר למצוא בעיר קורדובה שבארגנטינה. עיריית קורדובה, בהובלת ראש העיר מרטין לאריורה, הכריזה על תוכנית בשם Jóvenes Innovadores (צעירים חדשנים) שבמסגרתה צעירים בני 18 עד 35 מציעים פתרונות לבעיות מקומיות ויכולים לזכות ב-5,000 דולר כדי לסייע ביישום הרעיונות המנצחים. אחת ההצעות שהתקבלו הייתה לספק פנסי רחוב לשכונה מסוימת בעיר שהייתה חשוכה בלילה, ולעשות זאת על ידי התקנת (ולימוד התושבים להתקין) עמודים סולאריים. כך נולדו בשכונה 23 גופי תאורה ציבוריים חדשים המסוגלים להפיק אור עבור יותר מ-40% מהרחובות בשכונה.

"לדעתי, דווקא מפני שצעירים לא מתויגים תחת הכותרת של 'מומחיות וניסיון' – יש להם רעיונות חדשניים יותר לגבי איך לגשת לדברים", אומרת מיונג לי, סמנכ"לית אסטרטגיה ב-Living Cities, שסייעה בהובלת 'שולחנות עגולים' בכנס ראשי הערים בדובאי. "אם אין חשמל לקהילה מסוימת, צעירים לא יחשבו על זה בצורה של 'אוי ואבוי, איזה מחסום אדיר', אלא יחשבו, 'אוקיי, זה המצב הנתון, מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו כדי לתקן את זה?'".

מנהיגים מקומיים יכולים להתחיל בקטן. מיונג לי מציעה לפנות לעמותות מקומיות כדי לאתר צעירות וצעירים שירצו להתנדב לטובת הציבור ביוזמת אקלים חדשה. ייתכן גם שיש קרן מקומית שמוכנה לתרום כי היא מחוברת לצעירים או מתמקדת בנושאי אקלים, גם אם כרגע הקרן עדיין לא שותפה לעשייה של העירייה.

"הדבר הזה רק משלים את העובדה שראש עיר לא יכול להתמודד עם זה לבד", אומרת מיונג לי, "אז אם אתה ראש עיר, הינה עוד קבוצה של אנשים שיכולה לעזור לך".

יצירת הזדמנויות להנהגה משותפת

לצעירים יש הכי הרבה מה להפסיד מחוסר מעש בנושא שינויי אקלים. לבקש מהם לתכנן וליישם פתרונות זה דבר אחד, אבל לשתף אותם בהובלת הנושא זה כבר עניין אחר לגמרי. רוב הערים עדיין מחפשות את דרכן לגבי שילוב צעירים בנושא, במיוחד לאור היקף המעורבות שמשבר האקלים דורש. אבל יש כבר כמה רמזים לגבי איך הניסיונות האלה יכולים להיראות, כולל בעיר דה מוין, איווה, שבה תלמידי תיכון ומכללות מסייעים למנהיגי העיר כחלק ממועצת נוער מייעצת. דוגמה נוספת היא העיר טירנה שבאלבניה, שם לפחות 30% מחברי מועצת העיר חייבים להיות מתחת לגיל 35. בטירנה יש גם מועצה סביבתית מיוחדת לנוער, שהוקמה על ידי צעירים וצעירות בעיר כדי לסייע בבניית אסטרטגיה יעילה בנושאי סביבה, קיימות ואקלים.

אחת הדרכים הפשוטות שבהן מנהיגי ערים יכולים לעודד הנהגה משותפת עם צעירים בנושא אקלים, היא ליצור יעדים וקווים מנחים שבמסגרתם צעירים ידווחו על תוכניות ויוזמות לגבי אקלים, גם אם הן לא בהכרח ייושמו לבסוף. טוב יעשו ראשי ערים אם יקדישו בלו"ז השבועי שלהם זמן להיפגש עם צעירים לגבי נושאי אקלים, ואם דבר כזה לא ריאלי – טוב יעשו אם ישלבו פגישות כאלה בלו"ז של חברי הצוות שלהם, ולו רק לכמה דקות. המשתתפים בשיחות האלה יכולים להיות נציגים ממועצת התלמידים העירונית, תנועות נוער, והתאגדויות שונות של צעירים בעיר. אפשר להשתמש בכלים מוכרים כמו תקצוב משותף, אבל עם התמקדות בבני נוער, וגם ועדות ממוקדות אקלים בהובלת צעירים יכולות להיות נקודות ממשק נוספות במסגרת הנהגה משותפת.

לירי מאוניברסיטת הרווארד אומרת כי "כשצעירים זיהו את הכוח שבידיהם – דרך המדיה החברתית, ובהמשך גם עם AI – הם הבינו שהם יכולים להיות פעילים ותורמים, ואפילו מסוגלים להוסיף מיומנויות ויכולות מסוימות שיעצימו את הכלים הנמצאים בידי הבכירים והנציגים הנבחרים".

אומנם לא כל עיר מתאימה לאמץ גישה שיתופית לחלוטין לפעולות בנושאי אקלים, אך גם ניסיונות קטנים או פיילוטים יכולים לתת לכל עיר הזדמנות לשלב צעירים בגישות העירוניות לקיימות אקלימית.

"כדי לעשות זאת צריך עמוד שדרה מנהיגותי", אומרת לירי, "ותפקידו של ראש העיר הוא לקבוע שלעשות דברים באופן שונה וחדשני זה משהו שנמצא בראש סדר העדיפויות העירוני, ושווה להשקיע בכך כדי לקבל תוצאות יצירתיות".