לספר את הסיפור של העיר מנקודת מבט חדשה 

 

כל מי שעובר באולם הכניסה של בניין העירייה בפילדלפיה בדרכו להוציא רישיון עסק או לשלם חשבון מים, ודאי שם לב לצילומים על הקירות, המציגים חלונות משרדים המשקיפים אל גורדי השחקים, מגרשי החניה והרחובות הסואנים של העיר. כל תמונה חושפת זווית ייחודית של העיר מנקודת המבט של עובדי העירייה עצמם. בין התמונות משובצים גם ציטוטים של אותם עובדים, המתארים מהי המשמעות עבורם לשרת את תושבי העיר מדי יום. 

הצעד הראשון וההכרחי בכל סיפור טוב הוא למשוך תשומת לב. בעידן הנוכחי שבו המדיה מהירה ומפוצלת מאוד, ניוזלטרים, הודעות לעיתונות או פוסטים בפייסבוק כבר לא מספיקים למנהיגי ערים כדי לתקשר עם התושבים, וזה בדיוק מה שהופך את הפרויקט בפילדלפיה ליוצא דופן. העבודה של אמיליו מרטינס פופה (שבעצמו עובד בעיריית ניו יורק) מצליחה להעביר היטב את רוח השליחות, המסירות והמחויבות של עובדי העירייה שמפטרלים ברחובות, מטפחים את הפארקים ומטפלים בתלונות הציבור. יש כאן גם דוגמה מעוררת השראה לאיך ערים יכולות להיות אמיצות, חדשניות ויעילות יותר, כשהן מבקשות ליצור חיבור אמיתי עם התושבים שלהן. 

באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה, העיר פילדלפיה, בהנהגת ראשת העיר שרל פרקר, שמשתתפת בתוכנית המנהיגות העירונית של בלומברג והרווארד, מציעה השראה ותובנות לראשי ערים בכל רחבי העולם. העיר מדגימה כיצד ניתן לבנות אמון עם התושבים, לחזק את רוח הצוות והמורל של עובדי העירייה, ולהוכיח שהעיר מוכנה ויכולה לעמוד ביעדים שהיא מציבה לעצמה. 

כשהשירות הציבורי מקבל פנים אנושיות  

לפרסם תמונות או סרטונים של עובדי עירייה זה לא דבר חדש. אבל הפרויקט Civic Views –  שהוצג לראשונה בחצר הפנימית של בית העירייה ההיסטורי של פילדלפיה, ולאחר מכן הועבר לבניין העירייה עצמו – מצליח לעשות זאת בצורה חדשנית ועמוקה. במקום להציג את עובדי העירייה כבירוקרטים אפורים, הם מוצגים בפרויקט כתושבים מן השורה השותפים לחיים בעיר, והכול מבלי להראות את הפנים של העובדים בכלל. 

החל מכבאים שמשתפים בהתמודדות שלהם עם פוסט-טראומה, ועד פקידים שמודים שגם הם מתוסכלים לפעמים מהביורוקרטיה המסורבלת, הציטוטים המלווים את הצילומים מזכירים לנו שעובדי העירייה הם לא "זן אחר" אלא אנשים בדיוק כמונו. נוני קלמנס, סגנית מנהלת תחום האומנות הציבורית בעיר פילדלפיה, הסבירה למערכת 'בלומברג ערים' שהתערוכה מעבירה מסר פשוט אך חד וברור: "כאשר האנשים שנותנים לך שירות מטעם העירייה חווים את אותם האתגרים שאתה חווה – הם מסוגלים להבין אותך טוב יותר ולעזור לך בצורה יעילה יותר." הצילומים בתערוכה נועדו לצמצם את המרחק המדומיין בין עובדי העירייה לבין התושבים שהם נותנים להם שירות. המראות הנשקפים מהחלונות – קו הרקיע, הרחובות, הבניינים – מזמינים את התושבים לדמיין את עצמם באותם משרדים, ולהרגיש לרגע איך זה להיות בצד שמנהל ומחזיק באחריות על העיר כולה. 

ומה שמוסיף לעוצמה של התערוכה הוא שהציטוטים המלווים את התמונות נשמעים כנים לגמרי. הם לא ערוכים ולא מתחנפים ולא מנסים לייפות את המציאות. לדוגמה, אחד העובדים מספר שגדל בתחושת ניכור וחוסר אמון כלפי המגזר הציבורי:  "לפני שעבדתי כאן בכלל לא עניין אותנו מה העירייה עושה, לא הצבענו בבחירות המקומיות ולא התעניינו בזה", הוא מודה, "אבל היום אני רואה איך אנחנו באמת משתדלים לעשות טוב." 

"תחושת האותנטיות הזאת משקפת היטב את האופי והקול הייחודי של פילדלפיה", אומרת ולרי גיי, האחראית על מחלקת התרבות בעיר. לדבריה, לתושבי פילדלפיה יש מסורת רבת שנים של הבעה ישירה וגלויה של רגשות. "לפילדלפיה יש מוניטין של עיר קשוחה", היא אומרת בחיוך. "אנחנו העיר שזרקה כדורי שלג על סנטה קלאוס", היא מזכירה בהתייחס לאותו משחק פוטבול מפורסם של קבוצת הפילדלפיה איגלס בשנת 1968, שבו אוהדים מאוכזבים השליכו כדורי שלג על סנטה במהלך מופע המחצית. 

לדברי גיי, התערוכה הזו מחזקת בדיוק את אותה הרוח הפילדלפית – ישירה, אמיצה, ולא מתנצלת. 

לחזק את העובדים ואת המורל כדי לייצר חדשנות  

אם דרכים חדשות לספר את הסיפור של העיר יכולות לחזק את אמון הציבור בעירייה ובמוסדותיה, הן גם יכולות לעורר השראה ולחזק את המורל של צוות העובדים בתוך העירייה עצמה. 

אחת ממטרות התערוכה בפילדלפיה היא להזכיר לעובדי העירייה שהם לא לבד. 
המבט מבעד לחלונות של עמיתיהם מזכיר להם שאנשים נוספים – ממחלקות שונות ובתפקידים מגוונים – פועלים לצידם בכל יום. התחושה הזו של שותפות יכולה להפוך את העבודה בעירייה למקום חם, מחובר ומשמעותי יותר. היוצר אמיליו מרטינס פופה, ששיתף פעולה עם האוצר ג'יימסון פייג' מקבוצת Mural Arts  ועם 21 מחלקות עירוניות שונות, מספר שעובדת אחת אמרה לו: "מעולם לא הרגשתי כל כך מחוברת ביום-יום לעובדים אחרים ולמחלקות אחרות" פופה מוסיף: "דרך כל התהליך – הצילומים, הריאיון, הצפייה בתערוכה והשיחות עם הקולגות – העובדת הבינה עד כמה היא באמת חלק ממערכת רחבה ומגובשת." 

אבל התרומה של התערוכה לא נעצרת שם אלא נוגעת גם בנקודה רגישה נוספת: לא פעם אפילו עובדי העירייה עצמם מתחילים לפקפק בערך של מה שהם עושים. הפרויקט הזה בא להזכיר להם שמנהיגי העיר רואים אותם ומכירים בערכם ויודעים כמה הכישרון, האחריות והמסירות שלהם חיוניים כדי שהעיר תוכל לצעוד קדימה. 

כפי שמסבירה ולרי גיי, האחראית על התרבות בעיר: "הפרויקט הזה מראה שגם אני, כמו מנהיגים אחרים בעירייה, יכולה לסמוך בלב שלם על אלה שעובדים לצידי ועל המחויבות שלהם לפעול לטובת העיר".