איך מתמודדים עם שלושת האתגרים הגדולים של הבינה המלאכותית?  

 

עדויות רבות מצביעות על כך שהמגזר הפרטי מאמץ בינה מלאכותית בצורה לא אחידה, והדבר מעורר חששות בקרב מנהלי חברות שמפגרות מבחינה טכנולוגית לעומת החברות המתחרות. במגזר הציבורי, ובמיוחד בשלטון המקומי, מדובר באתגר שונה לחלוטין ואף משמעותי יותר. לא מדובר כאן במרוץ של מי מגיע ראשון ליעד, אלא בהזדמנות לשפר את היכולת של העירייה לפתור בעיות, לתת שירות לציבור ולענות על הצרכים הדחופים של התושבים. 

ובכל זאת, רשויות מקומיות נתקלות בחסמים לא פשוטים: חששות מתמשכים סביב דיוק ושמירה על פרטיות, תהליכי רכש מסורבלים, ופתיחוּת מוגבלת לחדשנות מצד עובדי הרשות. החדשות הטובות הן שכבר כיום מנהיגים מקומיים פורצי דרך מראים שאפשר להתגבר על המכשולים הללו, ובמסגרת התהליך הם צוברים ידע ותובנות חשובות שיכולים להועיל גם לערים אחרות. 

בניית כלי בינה מלאכותית המותאמים לצורכי העובדים 

סנטיאגו גרסס, מנהל תחום חדשנות בעיריית בוסטון, משוכנע שעובדי העירייה מעוניינים להרחיב את השימוש בבינה מלאכותית. הנתונים תומכים בדעתו: מסקר שנערך לאחרונה בקרב 600 עובדי עירייה עולה כי 78% מהם מבקשים לשלב כלי בינה מלאכותית בצורה משמעותית יותר בעבודתם היומיומית. אולם לצד ההתלהבות עלו גם חששות לגבי אבטחת מידע, רמת הדיוק של כלי הבינה המלאכותית, וגם שאלות סביב זכויות יוצרים וקניין רוחני. אלה הם שלושת החסמים המרכזיים שמעכבים את העובדים מלהיעזר יותר בכלי בינה מלאכותית. 

כדי להתמודד עם האתגרים הללו, עיריית בוסטון החליטה לפתח כלי בינה מלאכותית עם יישומים ממוקדים. למשל, כלי שמתמקד בקיצור והאצת תהליך הרכש, וכדי לייצר כלי שהעובדים ירגישו בנוח להשתמש בו, כבר מהשלב הראשון של התכנון נלקחו בחשבון החששות שהעובדים עצמם העלו.  

גרסס וצוותו השיקו לאחרונה כלי בשם ,Bitbot שמסוגל לענות על שאלות העובדים בנוגע לרכש. הוא “אומן” לא רק על עשרות מסמכי רכש רשמיים, אלא גם על החוק המדינתי, התקנות המקומיות והנהלים הפנימיים של העיר. לכן גרסס טוען שאין לתארו כ"צ'אטבוט" רגיל (על אף שהוא דומה לו), אלא יותר כספר נהלים אמין המבוסס על בינה מלאכותית. ניסוי מבוקר לבדיקת השפעתו של הכלי עדיין לא הושלם, אך כבר כעת ניכרת מגמה ברורה: העובדים משלימים משימות מהר יותר וברמת דיוק גבוהה יותר. כמו כן, הכלי מתוכנן כך שלא יעביר מידע חזרה לחברות טכנולוגיה גדולות, כפי שעושים רוב כלי ה-AI הציבוריים, ובכך הוא מסייע להפיג את חששות העובדים סביב נושאי פרטיות ואבטחת מידע. 

גרסס מדגיש שלא כל עירייה חייבת לפתח מוצר כזה לגמרי בעצמה. שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים, כמו שיתוף הפעולה שלו עם אוניברסיטת נורת'איסטרן, מאפשרים לפתח פתרונות בעלות נמוכה יחסית. לדבריו, גישה כזו יכולה לסייע לעובדי עירייה בכל מקום להרגיש מוגנים ונינוחים יותר, וכך להרחיב בצורה משמעותית את השימוש בבינה מלאכותית גם בשירות הציבורי. 

או כפי שהוא עצמו מסכם: "העובדים רוצים כלי שמגיע מהעירייה, כלי שהם יודעים שהם יכולים לסמוך עליו". 

יצירת אב-טיפוס במהירות כדי להפחית סיכונים ברכישות גדולות  

כאשר עיריות לא מפתחות בעצמן פתרונות AI מותאמים, הן פונות לחברות חיצוניות שיעשו זאת. לפי מיטשל וייס, פרופסור בהרווארד ויועץ לתוכנית המנהיגות העירונית של בלומברג והרווארד, הדבר מביא להצלחות יפות. אולם בשטח המצב עדיין לא אחיד ויש ראשי עיר שמעדיפים להמתין עם דברים כאלה. "חלק מראשי הערים מהססים לבצע השקעה גדולה, במיוחד על רקע החששות הקיימים במגזר הפרטי והספקות לגבי החזר ההשקעה", מסביר וייס. תקציבי הרשויות המקומיות מוגבלים מאוד וכל טעות עלולה לעלות ביוקר, לכן הם נוקטים משנה זהירות בהוצאות גדולות. 

כדי להתמודד עם האתגר הזה, ערים רבות משנות את שיטת הרכש שלהן: הן מאיצות את התהליך, אבל בו-בזמן גם מוודאות שהמיקוד נשאר בהגברת התפוקות והיעילות ולא ברדיפה אחר טכנולוגיות חדשות רק כי הן נחשבות נוצצות. אפשר לראות בזה גרסה של "נסה לפני שתקנה" בעולם של ערים ובינה מלאכותית. 

כך למשל בסן אנטוניו. אמילי רויאל, ששימשה עד לאחרונה מנהלת בכירה בעירייה באגף הטכנולוגיות המתפתחות, הובילה יוזמה של אבטיפוס מהיר. המודל פשוט: העיר מקצה עד 25 אלף דולר לפיילוטים שנמשכים שלושה עד שישה חודשים לפני שהיא חותמת על חוזים ארוכי טווח עם ספקים. כך נבדקת ההשפעה בשטח, והעירייה יכולה "לבחון את הסחורה" לפני הרכישה. 

בספטמבר האחרון רויאל הצטרפה ל"רשת המצוינות ברכש", והיא ועמיתיה סבורים שבטווח הארוך ערים יתחילו לשתף פעולה ולהוציא מכרזים משותפים בתחום הבינה המלאכותית. אבל בניגוד למודלים הישנים של רכש שיתופי, כאן העיריות רוצות להכתיב בעצמן מהם מקרי השימוש החשובים ביותר מבחינתן, ורק אחר כך לקרוא לחברות חיצוניות לפתח פתרונות שיענו על הצרכים האלה, תוך שמירה על פרטיות וסטנדרטים עירוניים". 

"המטרה היא לרכז את כוח הקנייה כדי להבטיח שהעיריות אכן יגיעו לתוצאות שהן רוצות  בעזרת טכנולוגיה של בינה מלאכותית", אומרת רויאל.  

מנהיגות שמעודדת ניסוי וטעייה אמיצים ב־AI 

העיר סן חוזה שבקליפורניה היא מבין הערים שמובילות מהלך חדשני, שבמסגרתו רשויות מקומיות מעזות לעצב את שוק הבינה המלאכותית. לאחרונה הכריזה העיר על הזוכים הראשונים בתוכנית התמריצים שלה לבינה מלאכותית, תוכנית שנותנת מענקים לסטארטאפים הפועלים בתחומים מגוונים – החל מחיסכון בהשלכת מזון ועד רפואת נשים. אבל זה לא הכול, סן חוזה בולטת גם ביצירת תרבות ארגונית פנימית: סביבה שבה עובדי העירייה מרגישים בטוחים לנסות טכנולוגיות חדשות בידיעה שההנהגה העירונית מגבה אותם. 

"שילוב בינה מלאכותית בעירייה הוא לא רק עניין של תקציב", מסבירה מאי-לינג גרסיה, מנהלת תחום טכנולוגיות מתפתחות ובינה מלאכותית במרכז בלומברג למצוינות ממשלתית וחדשנות ציבורית באוניברסיטת ג׳ונס הופקינס. "זה דורש גם הון פוליטי ונכונות לקחת סיכונים". ראש עיריית סן חוזה, מאט מאהן, משקיע את ההון הפוליטי הזה בצורה שמניבה תוצאות משמעותיות. הוא אומר לנו ש"זה בסדר לנסות גם אם משהו לא מצליח – כל עוד פעלתם באחריות ועשיתם בדיקות מקדמיות", אומר סטיבן קיין, מנהל אגף החדשנות בעיר. 

אבל לא מדובר רק במה שראש העיר אומר לעובדי העירייה, וגם לא רק בהכשרות שסן חוזה מציעה להעמקת הידע בנתונים ובבינה מלאכותית באמצעות הכשרות שמתקיימות בשיתוף עם אוניברסיטת סן חוזה סטייט במטרה להכשיר אלף עובדי עירייה נוספים בשנה הקרובה. זהו בראש ובראשונה האקלים הפוליטי הרחב יותר שראש העיר טיפח, אקלים שמעודד התנסות וחדשנות בתחום הבינה המלאכותית. 

לדוגמה, לפני כשנתיים הגיש ראש העיר מזכר למועצת העיר, שבו קרא לנצל את ההזדמנות לעצב ולעודד את התעשייה המתפתחת של הבינה המלאכותית ולשלב אותה בכל תחומי הפעילות העירונית. כאשר המחוקקים המקומיים הצביעו בעד ההצעה, הובהר לכל מי שעובד בעירייה כי קידום השימוש בבינה מלאכותית במגזר הציבורי הוא לא רק אפשרות אלא בהגדרה חלק מרכזי מהתפקיד שלהם. 

"אנחנו נוטים להשקיע יותר מדי זמן בדיון על הטכנולוגיה עצמה או על הסטארט-אפ הבא", אומר ראש העיר מאהן, "במקום לשים דגש על הגורם החשוב ביותר – האנשים שישתמשו בכלים הללו". לדבריו, גם מנהיגים נוספים בעירייה מכוונים ליצירת תרבות שמתאפיינת בניסוי, חדשנות ולמידה מהכישלונות". לדבריו, האופן שבו אנחנו בוחרים להגיב לכישלון הוא מרכיב קריטי בבניית תרבות ארגונית. 

לגישה הזו כבר יש תוצאות: אחד הפרויקטים המרכזיים – מערכת רמזורים חכמה – מראה פוטנציאל להפחית את זמני הנסיעה של תושבי העיר ב-20%. מבחינת העירייה זה רק קצה הקרחון: זה לא רק מהלך שנעזר בבינה מלאכותית כדי לקדם את סן חוזה, אלא מודל שיכול להוות דוגמה לערים נוספות. 

כפי שמסכם קיין: "העירייה היא לא רק צרכנית של טכנולוגיה. היא יכולה להיות גם מעבדה לחדשנות, שותפה אמיתית ליצירה משותפת, ואפילו גורם שמעצב את השוק בצורה שתייצר שינוי ממשי עבור תושבי העיר".