מודל של צמיחה: מה עיריות למדו מתחרות הרעיונות הלאומית? 

 

כדי לעמוד ביעדים השאפתניים ביותר שלהם, מנהיגים מקומיים מבינים שעליהם לרתום גם רעיונות ומומחיוּת שמגיעים מחוץ לכותלי העירייה. אולם כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם להתעמת עם מכשול מוכר: הציניות שמתפתחת אצל תושבים שכבר ראו יוזמות לשיתוף הציבור שבאות והולכות מבלי להשאיר חותם אמיתי בשטח. 

תחרות "רפובליקת הרעיונות" (Republic of Ideas) נולדה בדיוק כדי לתת מענה לצורך הזה. מדובר באתגר לאומי שהשיק בשנה שעברה נשיא הרפובליקה הדומיניקנית, לואיס אבינאדר, בסיוע קרן בלומברג, במטרה לאתר רעיונות שיסייעו להכפיל את התמ"ג של המדינה עד שנת 2036. מה שהפך את המיזם ליוצא דופן היה הדרך היצירתית שבה הצוות הצליח להקדים תרופה למכה ולנטרל את הספקנות הציבורית על ידי יצירת חוויה שונה עבור המשתתפים. בזכות פנייה מושכלת לציבור, הצבת התחייבויות ריאליות והצגת סימני התקדמות מוחשיים, הממשלה הצליחה לשדר אמינות ולגרום לתושבים להאמין שיש להן עניין אמיתי ורציני ברעיונות שהם יציעו. כך גובש מודל שכל מנהיג, וראשי ערים בפרט, יכולים ליישם בפעם הבאה שהם מחפשם פתרונות חדשניים. 

תכנון מונע ספקנות 

הצבת יעדים שאפתניים היא אחת הדרכים המרכזיות שבהן מנהיגים מניעים תהליכים, וחזונו של הנשיא אבינאדר – להכפיל את הפעילות הכלכלית של ארצו תוך עשור – ללא ספק עונה על ההגדרה הזו. עם זאת, הוא וצוותו הבינו כבר בתחילת הדרך כי כל מהלך של צמיחה נידון לכישלון אם הציבור יתפוס אותו כמיזם שמובל אך ורק על ידי בכירי המשק ודרגי השלטון. 

"הנשיא הבהיר שהוא לא מעוניין בעוד 'שותפות ציבורית-פרטית' סטנדרטית", משחזר פיטר פראזמובסקי, מנכ"ל המועצה הדומיניקנית לתחרותיות והאחראי מטעם הממשלה על המיזם. "הוא רצה שכל הציבור יהיה מעורב. המטרה שלנו הייתה לשנות את הנרטיב." 

לשם כך השיקה הממשלה את "רפובליקת הרעיונות", מיזם שהזמין כל אזרח מעל גיל 18 להציע רעיונות לקידום יעדי הצמיחה הלאומיים. כבר מהרגע הראשון הדגישו המנהיגים כי לא מדובר במחווה סמלית של שיתוף הציבור, אלא בהכרה עמוקה בכך שרק גיוס רוח היזמות של התושבים יאפשר לעמוד בלוח זמנים כה דוחק. 

"הרפובליקה הדומיניקנית שאנו שואפים לראות בשנת 2036 לא תיווצר במקרה, וגם לא בזכות מאמציהם של בודדים", הסביר הנשיא אבינאדר עם השקת התחרות, והוסיף: "השאיפה שלנו היא שהכישרון יהיה סימן ההיכר שלנו. אנחנו רוצים שרעיונות טובים יתורגמו למדיניות, לפרויקטים, לעסקים ולפתרונות בשטח. אנחנו רוצים שהיצירתיות תהיה המנוע של הפיתוח הלאומי." 

הנשיא וצוותו היו כמובן מודעים היטב לכך שהצהרות לחוד ומציאות לחוד, ושההצלחה האמיתית תימדד בצעדים המעשיים שיינקטו בהמשך. 

לבנות אמינות צעד אחר צעד 

הממשלה השקיע משאבים רבים בפעילויות הסברה במטרה לוודא שהאזרחים יבינו את גודל ההזדמנות ויאמינו שיש פה ערך ממשי. המארגנים ערכו מחקר מקדים כדי להבין מה עשוי להניע תושבים לקחת חלק במיזם, ובהתאם לכך עיצבו את כל פרטי התחרות – החל מהשם של התחרות ועד למערכת התמריצים. שותפים ברמה הלאומית והמקומית קיימו כ-150 אירועים, רבים מהם בשיתוף עם אוניברסיטאות ומוסדות ציבוריים, תוך שימת דגש מרכזי על מפגשים בלתי אמצעיים עם הציבור. 

"זו הייתה גישה מאוד מקומית, שצמחה מהשטח כלפי מעלה", מציין פראזמובסקי. "תהליך ההשתתפות היה פשוט, והמסרים היו חדים וברורים." 

גם ההחלטות על מבנה התחרות נועדו לחזק את תחושת ההגינות. המבנה אִפשר להגיש רעיונות בשלושה מסלולים שונים: רעיונות ראשוניים, אבות-טיפוס, ומוצרים או שירותים שכבר מוכנים לשיווק. הצורה הזאת אפשרה להרחיב את מעגל המשתתפים הרבה מעבר לספקים מוכרים או לסטארטאפים בעלי גב כלכלי. 

"גם אם אינך מומחה בתחומך, אם יש לך רעיון טוב – מגיע לו סיכוי הוגן", מסביר סשה הסלמאייר מצוות החדשנות הממשלתית של קרן בלומברג, שסייע לנשיא אבינאדר ולממשלתו לזהות את הפוטנציאל הטמון בתחרות מסוג כזה. 

במקביל, יוזמי התחרות הקפידו שלא לפזר הבטחות ללא כיסוי. הזוכים, שהוכרזו בחודש שעבר בסנטו דומינגו, יזכו בפרסים כספיים של עד 25,000 דולר, אך ללא הבטחה אוטומטית לחוזי עבודה או להטמעת הרעיון במדיניות הרשמית של הממשלה. באמצעות הצבת ציפיות ריאליות, הצליחה הממשלה לצמצם את הסיכון שציפיות שלא ימומשו יפגעו באמון הציבור. 

הנתון הסופי – 558 רעיונות שהוגשו כמעט מכל מחוז במדינה – מעיד על כך שתושבים רבים החלו לתת אמון בתהליך. מעבר לכך, הפרויקט כולו סיפק הוכחה חיה לכך שלא מדובר בעוד מהלך יחסי ציבור חד-פעמי, אלא ביוזמה רצינית ומתמשכת. 

יישום הגישה ברמה העירונית 

הלקח עבור ערים אינו מסתכם רק בהשקת עוד ועוד יוזמות לשיתוף הציבור, הרי תחרויות רעיונות הן כבר עניין שבשגרה בשלטון המקומי. המסקנה המרכזית היא שכאשר ראשי ערים מציבים יעדים שאפתניים ומזמינים את הציבור לקחת בהם חלק, ההחלטות על אופן תכנון המיזם הן אלו שיקבעו אם המהלכים האלה יזכו לאמון הציבור או רק יעמיקו את הספקנות הקיימת. 

כפי שמסביר זאת הסלמאייר: "הערך טמון בשימוש בסדר עדיפויות פוליטי כבסיס לעשייה, תוך העברת מסר ברור לתושבים שהעירייה 'פתוחה לעסקים' ומעוניינת לשמוע אותם". 

שילוב של כללים ברורים, קריטריונים שקופים והתחייבויות ריאליות בכל 'קול קורא' לרעיונות, יכול לסייע בצמצום הפער שבין הצהרות למעשים. הצגת אבני דרך מוחשיות ושמירה על ערוצי תקשורת פתוחים הן קריטיות להצלחה. כמו כן, הגדרה מפורשת של הציפיות מהמשתתפים – מה הם עשויים לקבל ומה לא – יכולה למנוע אכזבות ששוחקות את אמון הציבור במוסדות השלטון. 

חואן פליפה לופז אגניה, שותף ותיק בקרן בלומברג, שצוותו ליווה את תכנון התחרות ברפובליקה הדומיניקנית, מציין כי הם הקפידו להגדיר "אבני דרך קטנות" – רגעים של בניית אמון שהמיזם אמור להשיג מדי שבוע או מדי חודש. 

כאשר הוכרזו הרעיונות הזוכים – החל מחיישנים לניטור טריות מזון בזמן אמת ועד לפלטפורמת רכש המנגישה שווקים גדולים ליזמים קטנים – היה ברור שלא מדובר רק במפגן של יצירתיות. הם היו הוכחה לכך שאתגרי רעיונות מובנים ומאורגנים יכולים להיות כלי נהדר לחיזוק אמון הציבור במערכת הממשלתית. 

כפי שמסכם זאת לופז אגניה: "השקיפות עמדה במרכז כל צעד שנקטנו. זה מה שעזר לנו לשבור את מעגל חוסר האמון כלפי הממשל".