איך אפשר לשלב חדשנות בשירותים עירוניים בסיסיים? 

 

 

למנהיגים עירוניים יש נטייה לראות בחדשנות תוספת נחמדה לשירותים קיימים, משהו שמשדרג את היום-יום בלי לגעת בשכבת הבסיס. אולם חלק מהחידושים המהפכניים ביותר מתרחשים דווקא כאשר רשויות מקומיות בוחנות מחדש את השירותים הבסיסיים ביותר שהן נותנות לתושבים, כמו שירותי תברואה, חינוך או דיור. דברים אלה אולי נראים שגרתיים, אך כשמשפרים אותם הם יכולים לשדרג בצורה משמעותית את איכות החיים היומיומית של התושבים ולעזור לעיר להתכונן לקראת אתגרים עתידיים.

לכן קרן בלומברג פילנתרופיות בחרה להקדיש את אתגר ראשי הערים לשנת 2025 שלה לשאלה איך מספקים שירותים עירוניים בסיסיים בדרך חדשנית. לשם כך התכנסו לאחרונה בבוגוטה 200 נציגים מ-50 הערים שהגיעו לגמר האתגר. ערים אלו נבחרו מיותר מ-630 ערים שהגישו מועמדות מ-33 מדינות. בבוגוטה התקיים 'מחנה רעיונות' שנועד למתוח את גבולות הדמיון, לדייק את הרעיונות, ולבחון מה באמת נדרש כדי לחולל שינוי בשירותים הבסיסיים שעיריות נותנות לתושבים.

בסוף התהליך 25 ערים יקבלו מיליון דולר וסיוע מקצועי למימוש הפתרונות שלהן, אבל כבר עכשיו אפשר לנסח תובנות על מה אפשר לעשות כשיש חזון נועז מצד ראש העיר, נכונות לבדוק רעיונות בשטח, ויכולת לרתום את אמון הציבור.  

הבאת רעיונות נועזים לשטח רגיש 

עובדי ציבור נרתעים לרוב מלגעת בשירותי הליבה שהעירייה מספקת, שכן כל תקלה קטנה עלולה לפגוע באמון הציבור. כאן נכנס תפקידו של ראש העיר: לנסח חזון ברור שמאפשר לקחת סיכונים מחושבים גם באזורים הרגישים האלה. 

כך למשל עשה אנריקה פֶּניאלוסה בבוגוטה. במסגרת מחנה הרעיונות, מנהיגי הערים שמעו מאנריקה פנייאלוסה, שכיהן פעמיים כראש העיר של בוגוטה (מ-1998-2001 ושוב מ-2016-2019) איך הוא חיפש כל הזמן דרכים לשלב חדשנות בשירותים עירוניים בסיסיים כדי ליישם את החזון שלו לגבי עיר שוויונית יותר. את החזון הזה הוא העביר לצוות שלו על ידי קביעת מטרות ברורות וניתנות למדידה, כגון סיוע להולכי רגל בעיר שתנועת הרכבים בה סואנת במיוחד. הוא נקט פעולות נועזות כמו הגבלת שימוש בכלי רכב בימי ראשון והעלאת מס על הדלק כדי לעזור לממן תשתית חדשה וידידותית יותר להולכי רגל. הרפורמות שלו עוררו התנגדויות קשות שכללו שביתות מחאות, אבל ראש העיר לשעבר אוהב לומר שלחזון שלו הייתה עוצמה, כלומר הייתה לו מטרה ברורה מול העיניים: עיר שבה תושבים בעלי רמות הכנסה שונות יהיו במעמד שווה במרחבים הציבוריים. הבהירות והעקביות הזו עזרו לו ולצוותו לקדם פרויקטים שנחשבים עד היום מהפכניים, כמו מערכת  מהירה לתחבורת אוטובוסים  (BRT), שמאז חוללה מהפכה בתחבורה עירונית ברחבי העולם. 

במחנה הרעיונות אפשר היה לראות כיצד חזון מנהיגותי של ראש העיר יוצר קרקע פורייה לצוותים  שיכולים לקחת סיכונים מחושבים ולהוביל לפריצות דרך אמיתיות בשירותי ליבה עירוניים.

בטורונטו, ראשת העיר אוליביה צ'או מובילה חזון שאפתני שנועד להבטיח שכל תלמידי בתי הספר בעיר יקבלו מזון בריא ומזין. זהו יעד שהיא נושאת עימה עוד משנות פעילותה המוקדמות, כאשר סייעה להשיק תוכנית לארוחות בוקר מסובסדות בבתי ספר נבחרים. כעת, במסגרת אתגר ראשי הערים, העירייה מבקשת להרחיב את המיזם לכלל בתי הספר בעיר. המרכיב החדשני הוא לא רק בהיקף אלא גם בשיטה: רכישות מרוכזות שישפרו את איכות הארוחות, יחזקו את הספקים המקומיים, ויעצבו מחדש את שוק המזון העירוני כולו.

הפרויקט עדיין נמצא בשלביו הראשוניים והוא אינו חף מסיכונים. מדובר בתחום רגיש במיוחד – מזון שמגיע לילדים מדי יום – וגם בעלויות משמעותיות שעשויות להיתפס בעיני הציבור כבזבוז. עם זאת, העובדה שראשת העיר מצהירה בגלוי על מחויבותה למהלך ואף מוכנה להשקיע בו הון פוליטי, נותנת רוח גבית לצוות.

"זה שהיא לוקחת סיכונים עם הרעיונות שלה נותן גם לנו אומץ," אומרת בריוני הלפין, מנהלת במטה העירוני למאבק בעוני.

בין חזון לסיכון 

גם בערים אחרות אפשר לראות את החזון מוביל לשינויים. בטורונטו, ראש העיר אוליביה צ'או מקדמת תוכנית לספק לכל תלמידי העיר ארוחות מזינות – יוזמה שנולדה עוד לפני עשרות שנים כשהקימה תוכנית לארוחות בוקר בבתי ספר. הרעיון כעת הוא לא רק להרחיב, אלא להשתמש ברכש מרוכז כדי להוזיל עלויות, לשפר איכות המזון, ולחזק את הכלכלה המקומית. זה מהלך רגיש – גם בגלל שמדובר בילדים וגם בגלל עלויות נוספות – אך הצוות מקבל ביטחון מנכונות ראש העיר לקחת על עצמה את הסיכון הפוליטי.

בדיקה ולמידה בקנה מידה חדש 

חזון ראש העיר הוא נקודת המוצא לשינוי שירותי הליבה – השירותים הקריטיים ביותר שנמצאים באחריותו הישירה. אבל כדי שהחזון הזה יתורגם למציאות, ראשי ערים חייבים לוודא שצוותיהם בודקים מחדש כל הנחה מוקדמת כבר בתחילת הדרך. כך הסבירה אפרנה רמאנן, המובילה את אתגר ראשי הערים בקרן בלומברג, שליוותה את עבודת הצוותים במחנה הרעיונות. לדבריה, לא מספיק להעלות כמה גרסאות שונות של רעיון, אלא צריך להריץ פיילוטים, למדוד אותם בזהירות, וללמוד מהם במהירות.

לדוגמה, בקייב מפתחים מערכת מבוססת בינה מלאכותית שתעניק לנוער שירותים מותאמים אישית של ייעוץ קריירה ותמיכה בבריאות הנפש במסגרת הפלטפורמה הדיגיטלית לחינוך. הצוות יודע שעליו לבחון כל פרט, החל מהממשק הגרפי ועד הדרך שבה יוצגו לצעירים מסלולי הקריירה האפשריים. פיילוט מוקדם כבר לימד אותם שהנחת המוצא שלהם לא הייתה נכונה: בני נוער לא חיפשו חוויה "משחקית" או "כיפית", אלא רצו לקבל יחס רציני כמו אל בוגרים שמחפשים את עתידם.

בנוסף, הצוותים למדו לשאול את עצמם מה באמת נכון למדוד. בקו אוטובוס חדש, למשל, המדדים הקריטיים לבדיקה הם מספר המשתמשים או רמת שביעות הרצון. אבל לא תמיד אלה המדדים שצריך לבדוק. לדוגמה, בעיר בנין סיטי שבניגריה מקדמים פתיחת קיוסקים רפואיים חדשים לנשים. במקרה כזה, הסבירה לצוותים בליין דילג, לשעבר מנכ"לית עיריית סנטה מוניקה שבקליפורניה ועד לא מזמן ראש תחום השותפויות ב-OpenAI, השאלה המרכזית היא לא כמה נשים יגיעו לקיוסקים, אלא האם השירות משנה בפועל את ההתנהלות ואת התוצאות הבריאותיות (הפחתת הריונות לא מתוכננים). כדי למדוד שינוי כזה, יש צורך במעקב ארוך טווח אחרי המטופלות כדי לראות כיצד חייהן משתנים לאורך זמן.

לספר סיפור כדי להכין את הקרקע לשינוי 

גם רעיונות שמבוססים על חזון ברור ונבדקים בקפידה לא יכולים להפוך למציאות בלי תמיכה רחבה. במחנה הרעיונות למדו מנהיגי הערים שעליהם לבנות קואליציות חדשות, כאלה שיכולות לעמוד מול כוחות השימור של הסטטוס-קוו.

כפי שניסח זאת ג'יימס אנדרסון מקרן בלומברג:" לחדשנות כמעט אף פעם אין תומכים טבעיים. אבל לסטטוס-קוו בהחלט יש."

במציאות הזו, הדרך לשינוי עוברת דרך תקשורת חכמה ויצירת תחושת דחיפות – הן בתוך העירייה והן בציבור הרחב. זו הסיבה שבמחנה הרעיונות עבדו הצוותים על ליטוש הסיפור שהם מספרים, ואף בחנו אותו מול עמיתים כדי לראות איך הוא נתפס בזמן אמת. העיר מארסיי, לדוגמה, מקדמת תוכנית לדיור לנשים בסיכון, והצוות בחר להדגיש את סיפורה של ג'יזל פליקו – שורדת תקיפה מינית שהפכה לדוברת מוכרת ושמקרה התקיפה שלה עורר סערה עולמית. החיבור לדמותה המחיש שהמהלך אינו רק הכרחי אלא גם צודק מוסרית.

נתונים יכולים לשמש אמצעי חזק לספר סיפור, אבל בתהליך הפיץ' גילה צוות ברצלונה שהגישה שלהם נשענת יותר מדי על מספרים וסטטיסטיקות. הרעיון שלהם במסגרת מחנה הרעיונות היה לשקם דירות ברחבי העיר כדי למנוע מקרי מוות כתוצאה מחום ונזקי ריאות שנגרמים מעובש. אחד האתגרים המרכזיים ביוזמה הוא לשכנע את בעלי הדירות בכל בניין להתאחד סביב הצורך בתיקונים, ואת זה אפשר להשיג באמצעות תקשורת רגשית ומעוררת הזדהות ולא רק באמצעות הצגת נתונים יבשים.

כפי שהסביר אנדרסון, דווקא בתקופה שבה האמון הציבורי נמוך, חשוב שהעירייה תדע להגדיר את עצמה ואת פועלה באופן יזום וברור בעיני התושבים. גם עצם תהליך האב-טיפוס מאפשר לעיר להראות שהיא פועלת, מתקדמת, ומתרגמת את סדרי העדיפויות שלה לצעדים ממשיים.

“תהליך החדשנות מלא בהזדמנויות לספר לאנשים מה הערכים שלכם”, אמר אנדרסון למנהיגים שנכחו במחנה הרעיונות, "וכך לשבור את הדימוי המקובל של מהי בירוקרטיה".